זכרנו לחיים

האם יש בעולם בקשה בסיסית יותר מאשר בקשת חיים?
חיים!
יהודים מבקשים לחיות. להיזכר לחיים.
אלו מילים מאוד פשוטות. אין יהודי שליבו לא רועד כשהוא אומר את המילים הללו בימי הדין. זכרנו, אבא, לחיים. אתה הרי מלך חפץ בחיים. אז תן לנו חיים למענך, אלוקים חיים.
אבל עמוק בבקשה הזו, לעניות דעתי, טמוּן רובד עמוק יותר מאשר סתם בקשת חיים. היא מתחילה מ'זָכְרֵנוּ'. הרי הזיכרון הוא גבוה מהכל. זהו המקום שבו כל רזי עולם נזכרים, נסקרים. אין שכחה לפניו. אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם.
ומהמקום הנשגב הזה של הזיכרון האלוקי – אני מבקש: 'זכרנו לחיים'! אתה הרי מקור החיים, מלך חפץ בחיים. אתה יודע מהם חיים אמיתיים, מהם חיים מלאים, מהם חיים מאושרים.
אז תן לנו את זה, מלך חפץ בחיים. תן לנו חיים אמיתיים מלאים ונצחיים. חיים שנחיה בהם בזיכרון של קדושה, כי זיכרון וחיים – חד הם. אנו מבקשים, טאטע שבשמים, לחיות לנצח מתוך הזיכרון בנוכחותך הממלאת את כל העולם. זיכרון ומציאות של חיים טובים ונצחיים.
חיים כמו שאתה יודע ומכיר. חיים לפי ההשגות העליונות של מלך חפץ בחיים.
למענך, טַאטֶע זִיסֶע'ר. רק למענך, אלוקים חיים!