ניגון לודמיר

השראה: בקתות העץ בעיירה אולבסק, אוקראינה
בחורף תשע"ז עמדתי, רועד מקור, בעיר אולבסק, על קברו של הסבא, הרבי הקדוש רבי משה מלודמיר זיע"א, בנו של הרבי הקדוש רבי שלמה קרלינער זיע"א – מאדמו"רי חסידות קרלין (2971-8371), שזכיתי להיות נכדו של רבי שלמה, בן אחר בן.
היה מושלג וקפוא בקבר של הסבא הקדוש, אבל התפילה הייתה מחממת־לב. הרגשתי כמו נכד שמתפלל אצל סבא.
כשיצאתי מהאוהל, נכנסתי למונית האוקראינית המחוממת, בחזרה למעז'בוז', העיירה של הבעל שם טוב הקדוש (8961-0671), שבה התאכסנתי. בעוד המונית עושה את דרכה אל מחוץ לאולבסק העפתי מבט אחרון מהחלון על העיירה שבה התגורר סבא שלי.
ראיתי עיירה של פעם. שום דבר כמעט לא השתנה בה מאז שרבי משה מלודמיר התגורר בה, לפני יותר ממאה וחמישים שנה. תרנגולות ואווזים משוטטים בחופשיות בשבילים העתיקים של העיירה. נהר שקט עובר סמוך לבית החיים שם. אֶדְוָוה שלֵווה עוברת על המים.
יכולתי להריח את ריח הפשטות והתמימות היהודית של פעם. יכולתי לשמוע את שקשוק הגלגלים של העגלות שעליהם נסעו החסידים של הסבא כדי לראות את הצדיק ולהתבשם מאורו. הייתה שם הרגשה יהודית מאוד, תמימה ושמחה כל כך . המראה הזה עורר בי שמחה יהודית עליזה שחדרה לכל חדרי הלב שלי. משהו מהאצילות והשמחה הקרלינאית שכנראה עוד זורמת אצלי בדם – יצא מתוכי, ובתוך כמה דקות הפך לניגון.
התחלתי לפזם לעצמי תנועה של שמחה קלילה, שמחה רגועה ושלווה.
שמחה בנוסח לודמיר.
ואז התערבבה גם התנועה ה'קרליבכית', שתמיד 'משתחלת' אל הלחנים שלי מבלי שארגיש אפילו. התנועות המוזיקליות המוכרות של ר' שלוימל'ה התמזגו בתנועה הלודמיראית שהולחנה בהשראתן של בקתות העץ בלודמיר העתיקה. יחד הם הפכו למיזוג קדוש ונהדר, בין נוסח לודמיר לשירת קרליבך.
המשכתי לפזם, לדלג בקלילות בין השמחה הקדושה של קרלין לבין רוח הנבואה שאני מרגיש בשיריו של ר' שלמה. קצת עליזות, קצת עומק, וגם קורטוב מהפשטות והתמימות ששרתה על היהודים מהעיירות של פעם – שהיו קצת שמחים וקצת עצובים. קצת סבלו מהיומיום הלא קל, אבל היו טעונים בהרבה תקווה ואמונה פשוטה.

וכך יצא לי הלחן היפה והפשוט הזה. בואו נקרא לו:
'אַ לוּדְמִירֶער נִיגוּן'…