והראנו

זהו שיר של געגועים.
ציפייה.
בקשה מעומק הלב.
זהו שיר של בקשה מבעל הנחמות, שאחרי אלפיים שנות גלות מרה – יזכה אותנו במהרה לראות בנחמת ציון.
אנחנו לא מבקשים נחמה סתם. אנחנו מבקשים 'לראות' את הנחמה – במובן הכי עמוק ומהותי שלה. להשיג את עצם הנחמה. להבין בדלות שכלנו איך הגלות עצמה, על כל מוראותיה וקשייה – הייתה לטובתנו. בבחינת: ‘וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה’ כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי' (ישעיהו יב, א).
והעיקר: השיר הזה מבקש שנזכה כבר לראות בעיניים הגשמיות שלנו את בניין ירושלים. לא רק במובן החיצוני של העיר כלילת היופי עם המגדלים הנאים – אלא את בניינה של ירושלים שבלב. ירושלים שנמצאת עמוק בלב של כל אחד מאיתנו. ירושלים שמבקשת להיבנות ולהיגאל.
נחמה כזו, שתמחיש לנו איך התפילות שלנו במשך הגלות, איך כל 'קְרֶעכְץ' – אנחה יהודית מעומק לב – הוסיפה עוד נדבך לגאולה. איך הגאולה בכללותה עשויה פיסות קטנות של ציפייה ותפילה שמצטברות בלב ובתודעה שלנו.
והגאולה הזאת, אבא אהוב, תהיה גאולה אמיתית, משום שהיא תנחם אותנו נחמה שלמה; נחמה כזו שתפצה אותנו גם על כל הנחמות הכוזבות, על כל רגעי השמחה על דברים פעוטי ערך שחשבנו שיש לשמוח בגללם. לא כן נחמת ציון: זו תהיה נחמה אמיתית. שלֵמה. מושלמת.
רק בך, אבינו שבשמים, רק בקדושתך, אפשר למצוא את הנחמה השלמה. ההבנה והתפיסה הזו – שאתה הוא הישועה ואתה הוא הנחמה – היא הגאולה השלמה שבלב.
אז בואו, חברים, נשיר יחד את שיר הנחמה. נזכור שכמו שהגלות היא רק בדעת, בנפש, בתודעה – כך היא הגאולה. גאולה שבאה מתוך התודעה. בואו, ידידים, ונטעם כבר עכשיו קורטוב מטעמה של הגאולה, טעמה של ירושלים הבנויה והמנוחמת בכל מיני נחמות שיש בעולם.
נחמה אמיתית. עד לב השמים.