כי הם חיינו

זהו שיר געגועים, שמספר על המתיקות והערֵבוּת ביגיעת התורה מתוך הדחק.
כל לילה, בתפילת ערבית, כולנו אומרים את המילים הללו. מילים נפלאות. עוצמתיות. גדולות מהחיים. אבל שגרת הלשון וכוח ההרגל – גורמים לכך שלא נשים לב לעוצמה האדירה שמסתתרת בתוך המילים הללו.
מה אנחנו מבקשים במילים הללו?
השיר מתחיל בנימה של שלווה, בתנועה של נעימוּת המספרת את סיפורה של המתיקות בלימוד התורה. המתיקות שבהתייגעות. הוא מתחיל במילים "כִּי הֵם חַיֵינוּ", המספר על מקור החיוּת שלנו, התורה הקדושה, העצם של החיים, החמצן של הנשמה שלנו. אנחנו מתארים כאן עובדה – התורה היא חיינו ואורך ימינו, ובה נֶהְגֶה מבוקר עד לילה.
אבל אז, פתאום, באה בקשה: ‘וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים’. מה בין תיאורה של התורה כמקור החיים לתחינה שהקדוש ברוך הוא לא יסיר מאִתנו את אהבתו לעולמים? הסיבה היא, שהתורה כל כך מתוקה לנו, כל כך ערֵבה לחִכֵּנוּ – שבה ובתוכה אנחנו מרגישים את גודל האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. שהרי אלמלא אהב אותנו כל כך – לא היה מעניק לנו מתנה גדולה כל כך, אהובה וערֵבה כל כך, שממלאת את החיים שלנו בכל מיני מתיקות שבעולם.
במילים הללו, אנחנו מבקשים מה' שיטעים לנו את מתיקות התורה דרך היגיעה והעמל שלנו בתורתו. או אז, נרגיש את גודל האהבה האינסופית שה' אוהב אותנו. אנו נרגיש זאת באמצעות התורה הקדושה והמתוקה שהעניק לנו.
ומתוך ההכרה הזו – במילים "ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים" – השיר נוסק לגבהים של געגועים שמרעידים את הנשמה, לפסגות של כיסופים שממיסים את הלב כמו שעווה שנמֵסה מפני האש. אש האהבה שהקדוש ברוך הוא לא יסיר ממנו לעולמים. רבונו של עולם, אנו מבקשים כאן, אל תפסיק לעולם את ההרגשה המתוקה הזו שאנו מרגישים כלפיך, בעת שאנו לומדים את תורתך.
אם נחיה כאן – נחיה גם שם. אם הֵם, חיי הקִרבה והכיסופים להשם, יהיו חיינו כאן – הם גם יהיו אוֹרֶךְ יָמֵינוּ שם.
איזה תענוג עילאי זה להתיישב מול הגמרא בלילות הזהב הארוכים של החורף (הצדיקים קראו ללילות הללו ‘דִי גָאלְדֶענֶע נֶעכְט’) עם כוס תה חמה ונעימות גדולה בלב, לנגן ברגש גואה את מנגינת הגמרא, ולהרגיש את אַהַבָתְךָ, אותה אהבה עצומה ואין סופית, תמצית החיים שלנו ונשמת אפינו, שאנו בטוחים שהשם לא יסיר ממנו.
לְעוֹלָמִים!
זהו. אפשר להתחיל ללמוד מחדש. להתייגע. לחדש. ולהרגיש שוב את המתיקות בעמלה של תורה. מתיקות החיים.
"זהו. אפשר להתחיל ללמוד מחדש. להתייגע. לחדש. ולהרגיש שוב את המתיקות בעמלה של תורה. מתיקות החיים. "