שַׁאבֶּע'ס בַּיי נַאכְט

במסגרת המשיכה העמוקה שלי לנגינה – אני פוגש לפעמים עולמות שונים של נגינה, ומנסה לדלות מהם את העומק והיופי הטמון בהם.
באחד משיטוטיי, נתקלתי בלחן עמוק ומרגש, לחן שתפס אותי חזק ושאב אותי פנימה, אל תוך צליליו החדשים והלא מוכרים מצד אחד, אבל כאלה שהרגישו לי מאוד מוכרים מצד שני.
איך יכולים הלא־מוּכר והמוּכר לשכון בלחן אחד? שאלה טובה, אבל זה בדיוק מה שמצאתי בלחן הייחודי הזה. התרגשתי כששמעתי אותו. התחברתי מיד.
בהמשך, כשפגשתי את הנפשות היוצרות – הבנתי שיש להם נשמה עדינה, שרק ממנה אפשר לייצר לחן שכזה. הבנתי שאני חייב לאמץ את הלחן הזה, ולהלביש עליו מילים קדושות. זה הרגיש לי כמו תפילה עתיקה, שחיכתה שנים ללחן המתאים כדי להוליד את עצמה.
נפגשנו והתחברנו. וכשהמילים פגשו את הלחן והפכו ליצירה אחת – לא יכולתי לתאר לעצמי שלֵמות גדולה מזו. וכך, בפשטות שנבעה מתוך אהבה אנושית וחדוות יצירה – נוצר המיזוג בין הלחן למילים.
המילים לקוחות מתוך ‘קָ-הּ אֶכְסוֹף’ – שירו המפורסם של סבי הגדול, רבי אהרן הגדול מקרלין זיע”א, שמוּשר בבתי ישראל בכל ליל שבת.
המילים של רבי אהרן הגדול – הם עמוקים וקדושים ומתוקים. אני מקווה שזכיתי לתת לשיר הקדוש הזה ולעומק המרגש שבמילותיו – פירוש נכון ואמיתי.
כך אני רואה את הניגון של רבי אהרן: המילים של הניגון מספרות סיפור של געגוע עמוק ועצום לעולם של קדושה, לעולם של נועם, לעולם של צימאון. הניגון הזה כוסף לחיים של נועם בחיי הקדושה, של מתיקות בקרבת האלוקים. המילים ‘נפשי חולת אהבתך’ – מבטאות אינסופיות של בקשת קרבה, געגועים ואהבה, עד כדי חולי. חולת אהבתך.
זהו געגוע מלא הוד. מלא אצילות. מלא שֶֹגֶב.
אח, איזה לימוד זכות מלמד אותנו רבי אהרן מקרלין במילים “לְעַם מְבַקְשֵי רְצוֹנֶךָ”. בעצם הוא אומר: כל עם ישראל מבקש את רצונך. כי הרי אין יהודי בלי נשמה, וכל נשמה תמיד מחפשת להשקות את עצמה “מִנָהָר הַיוֹצֵא מֵעֵדֶן”. כל נפש יהודית כוספת לעולם של “נוֹעַם הַנְשָׁמוֹת וְעוֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְפָשׁוֹת”.
אתם מכירים מישהו שאינו רוצה ומחפש לנפשו מנוחה וחירות?! שמעתם על יהודי שאינו מבקש להיות “חוֹלַת אַהַבָתֶךָ”?! הרי מי לא מחפש בחייו לחיות חיים נצחיים של מנוחה, שלווה, חירות ואהבה?!
זו השאיפה הפנימית של כל נשמה יהודית. גם אם מי שהנשמה שוכנת בו לא יודע על כך – הנשמה עצמה יודעת ורוצה. במהות הפנימית – כולם רוצים לעשות רצונך, רצונו של מקום. איזו נפש לא תרצה לעשות את רצון בוראה ויוצרה?! מי לא מחפש קצת נשמה בחיים, קצת משמעות רוחנית, קצת תוכן פנימי, קצת שבת?!
בימינו יש לזה פירושים שונים, לבושים מגוּונים. יש מי שקורא לזה ‘אנרגיות’, ‘עולמות של רוח’ ואפילו ‘ניו־אייג’’. אבל אל תתבלבלו: הכל זה כיסוי לדבר האמיתי: הנשמה היהודית מחפשת את המשמעות האלוקית שלה, את האלוקים שבקרבה.
זה המסר של רבי אהרן הגדול מקרלין: כולם מבקשים את קרבת האלוקים. כל יהודי ויהודי נכללים ב’עַם קָדְשֶׁךָ’.
אח, איזה לימוד זכות הוא זה על עצמנו, אל אחינו כל בית ישראל. מהמקום של התפיסה המתוקה הזאת נולד געגוע עמוק, געגוע של ‘קָ-הּ אכסוף”. געגוע שכמו אומר: ‘אוי, אבא, אין לך מושג כמה אנחנו באמת מתגעגעים להרגיש כבר משהו טוב בחיים שלנו! כמה אנחנו מחפשים משמעות חדשה לעצמנו! הרי בינינו, אין יהודי בלי נשמה.
‘בינינו, אבא, נמאס לנו מכל השקר. מהצביעות. מהאגואיזם. מהקנאה. מכאב הפירוד. נמאס לנו מהתסכול והכעסים שמלווים את חיינו. אבא, הקנאה והתאווה והכבוד כבר לא עושים לנו את זה. לדבר ‘דוגרי’? הרדיפה אחרי שלוש המידות הללו הפכו אצלנו מזמן לסוג חירות מדומה כזו, שאין בה מנוחה, שאין בה תוכן, שאין בה כלום. אנחנו מכורים לצרכים שלנו, כי שכנענו את עצמנו שלא נסתדר בלעדיהם. אבל ברגע של אמת, ברגע של כנוּת, אנחנו יודעים שאין בזה כלום. אפס.
אלוקים, לא טוב לנו עם רדיפת החומריות הזו. תסתכל, אבא. האם אנחנו נראים לך מאושרים?! אנחנו צמאים לקצת אהבה אמיתית בחיים. אהבה לעולם שלם ואצילי, נטול פוליטיקה, אגואיזם ואינטרסים. עולם שמרגישים בו מנוחה ונועם כמו ‘אַיָל תַּעַרוֹג עַל אַפִיקֵי מָיִם’ זכים ונעימים.
בקיצור, עולם של שבת־קודש. עולם שכולו שבת.
זה מה שיהודי רוצה. כמו האַיָּל העורג על אפיקי מים – ‘כֵּן נַפְשָׁם תַּעַרוֹג לְקַבֵּל נוֹעַם שַׁבָּת’. זה מה שכל יהודי מחפש באופן תמידי: קצת שקט ושלווה בחייו; שקט שיש בו מתיקות ומנוחה וערגה לעולם טהור וחף מרדיפות של חומר.
כמה אנו כּוֹסְפִים, כמה אנחנו מתגעגעים, למשהו טוב בחיים שלנו.
ועכשיו, ליל שבת. השבוע הסתיים. המון שקט מסביב. אנחנו עומדים מול נרות השבת, עוצרים את המרוץ של כל השבוע. ואז, בחסות השקט הפתאומי שנחת עלינו ברגע אחד – פתאום כל כך מתחשק לחזור. להתחבר. לשוב הביתה. אליך, אבא.
זהו הרגע שבו הנפש מתחברת בחזרה לעצמה, וְכוֹסֶפֶת להתאחד עם המקור שלה.
אוי, משוך נועם יראתך, לעם מבקשי רצונך!
איזה יהודי לא יסכים איתי?!
גוּט שַׁאבֶּע’ס לכולם; גוּט שַׁאבֶּע’ס ללהקת ‘אַנַא-אַר-אֶף’ rf anna שהביאה לעולם את הלחן המיוחד הזה, וזכתה לארח את השבת עם המילים הנשגבות הללו!